1. העתירה שבכותרת - עניינה החלטת הוועדה המייעצת לענייני פליטים מיום 28.3.2011. בהחלטה זו, הוכרעה באופן סופי ונדחתה בקשתה של העותרת להכרה בה כזכאית למקלט לפי האמנה בדבר מעמדם של פליטים (1951). כן נדחתה בקשתה להחלת ה"הגנה הקולקטיבית" עליה כנתינת אריתריאה, לפי טענתה.
העתירה
2. לפי העתירה, העותרת היא אזרחית אריתריאה, בת 21 שנים (ילידת 12.9.1990). היא נולדה באזור דקמהרה (שנטרלי) באריתריאה. שפת אמה היא השפה הטיגרית (טיגרינית). היא למדה ויודעת לדבר גם את השפות אנגלית ואמהרית. אזרחותה האריתריאית, לפי הטענה, היא אזרחותה היחידה.
3. בעתירה נטען עוד, ששני הוריה של העותרת הם בני הקבוצה האתנית הטיגרית. אביה שירת בצבא האריתריאי ונהרג במהלך שירותו הצבאי. אחיה הצעיר של העותרת עודנה מתגורר באריתריאה יחד עם אמה. אחותה הבגירה מתגוררת באיטליה ולפי הנטען מוכרת במדינה זו כפליטה. נרשם עוד בעתירה, שכאשר הייתה העותרת בת 14, היא עזבה את אריתריאה יחד עם אחותה הבגירה, והשתיים עברו לסודן. זאת, בשל החשש מגיוס כפוי לצבא האריתריאי. בסודן הכירו העותרת ואחותה אישה אתיופית שבביתה התגוררו ועבדו בעסק שניהלה במשך 5 שנים. לפי הטענה בעתירה, בתקופה זו למדה העותרת אמהרית. משחלתה אותה אישה אתיופית שאירחה את העותרת ואת אחותה, עזבה העותרת את סודן בחודש אוקטובר 2008. משם עברה למצרים. ממצרים נכנסה לישראל שלא דרך מעבר הגבול וללא מסמכי נסיעה. עם כניסתה לישראל ביקשה מקלט על-פי האמנה.
4. בעתירה נטען והודגש - וזהו גם לב המחלוקת בין הצדדים - כי העותרת היא אזרחית אריתריאה, ולא אזרחית אתיופיה - כגרסת המשיב. בהמשך לזיהוי נטען זה, טוענת העותרת, כי היא זכאית למקלט לפי האמנה. הטעם לכך הוא "קיומו של פחד מבוסס להיות נרדף" של העותרת בשל החשש לגיוסה בכפייה לצבא האריתריאי. נטען בהקשר זה, כי קיימת "תבנית של הטרדה מינית ואונס של נשים בצבא האריתריאי וענישת נשים שאינן מקבלות התנהגות זו באמצעות מעצר, עינויים, חשיפה לחום והרעבה" (סעיף 141 לעתירה). מדובר ברדיפה על רקע דעה פוליטית מיוחסת ועל יסוד שייכות העותרת לקבוצה חברתית מסוימת. עוד נטען בעתירה, שמי שלא התגייס לצבא אריתריאה - נתפס על-ידי הממשלה כעוין את המדינה, ועל-כן הוא "נרדף" - כמשמעות המונח באמנה. העותרת, שיצאה מאריתריאה שלא כדין, חשופה לפי האמור בעתירה, לסיכון של הוצאה להורג ללא משפט, עינויים וכליאה ללא משפט בתנאים לא אנושיים. לחלופין נטען בעתירה, שהעותרת זכאית להגנה מכוח האמנה נגד עינויים ונגד יחס ועונשים אכזריים בלתי אנושיים או משפילים (1984). לחלופי חילופין, נטען שיש להחיל על העותרת את ה"הגנה הזמנית הקבוצתית" המוענקת לאזרחי אריתריאה באשר הם.
5. כפי שצוין כבר לעיל, עיקר העתירה והטיעון שהתקיים לפניי ביום 11.1.2012 יוחדו לשאלה, אם העותרת היא אכן אזרחית אריתריאה, כטענתה, או שמא היא אזרחית אתיופיה, כעמדת המשיבים (עמ' 1 ש' 12-11 לפרוטוקול). בעניין זה, הדגישה העותרת את עמדת נציבות האו"ם לפליטים אשר ערכה שלושה ראיונות עם העותרת וקבעה בהמשך להם כי העותרת היא אזרחית אריתריאה. נטען בעתירה, שהראיונות נערכו עם העותרת בשפה הטיגרית, על-ידי שלושה מתרגמים שונים שקבעו שהעותרת אכן דוברת שפה זו. במקביל נטען, שעמדת המשיבים לפיה העותרת אינה דוברת את השפה הטיגרית - אינה מבוססת והיא אינה עולה בקנה אחד עם ראיונות אלה שנערכו על-ידי נציבות האו"ם לפליטים. לפי הנטען, העותרת גם ידעה להשיב על שאלות המאששות את טענתה לאזרחות אריתריאית. היא ידעה להשיב על חגים מסורתיים; בגדים מסורתיים; אוכל מסורתי; מקום מגורים ועוד (סעיף 111 לעתירה). דיוני בית הדין למשמורת מהחודשים מאי ויוני 2010 (ע/33 ו-ע/34) התקיימו אף הם בשפה הטיגרינית. על יסוד זה נטען, כי עמדת המשיבים אינה סבירה ואינה עולה בקנה אחד עם הוראות האמנה. על-כן, יש להתערב בה ולבטלה.
דיון והכרעה
6. לאחר שעיינתי בחומר שלפניי ושמעתי בהרחבה את טענות ב"כ הצדדים, מסקנתי היא כי דין העתירה להידחות. עניינה של העותרת נדון על-ידי הוועדה המייעצת לענייני פליטים לא פעם. עוד במכתב מיום 3.3.2010, נדחתה בקשתה, תוך קביעה שהעותרת לא ידעה ידע בסיסי על אריתריאה ולא יכלה לענות על שאלות בעלות מאפיינים מבחינים הקשורות לאריתריאה. עוד נכתב בנימוקי החלטה זו, שטענתה של העותרת - לפיה היא דוברת אמהרית טוב יותר מאשר טיגרית - אינה סבירה. כך, שכן לפי דברי העותרת עצמה, היא חיה באריתריאה עד לגיל 14 והטיגרית אמורה להיות שפת אמה.
7. בהחלטת הוועדה המייעצת מיום 23.2.2011, נדחה הערעור שהגישה העותרת על ההחלטה בעניינה. מפאת חשיבות הדברים, נביא ביתר פירוט את נימוקי הוועדה המייעצת.
עמדת הוועדה המייעצת
8. הוועדה המייעצת ציינה את התרשמותה שהייתה עוד בחודש דצמבר 2009, ולפיה "מדובר במבקשת אשר מוצאה מאתיופיה ובנסיבות שתוארו אינה עונה על הקריטריונים המנויים באמנת הפליטים". הוועדה המייעצת עמדה על כך שבתשאול הראשוני שנערך לעותרת עם כניסתה לישראל, היא דיברה בשפה האמהרית וציינה שהיא ממוצא אריתריאי. היא נשאלה מספר שאלות בסיסיות על אריתריאה - עיר בירה; סוג מטבע מקומי - אך לא ידעה להשיב. בשימוע אחר שנערך לה עוד בחודש נובמבר 2008, נשאלה שנית שאלות בסיסיות על אריתריאה, והפעם ידעה להשיב, אולם כשנשאלה כיצד היא יודעת את התשובה, היא השיבה שהסבירו לה באגף בבית המעצר בו היא שהתה. בשימוע נוסף מחודש מאי 2009, הצהירה העותרת שהיא אינה יודעת טיגרית (השפה הרשמית באריתריאה) וביקשה מאמה שתשלח לה מסמכים מזהים. עוד צוין בהחלטת הוועדה המייעצת, שלאחר שנציבות האו"ם לפליטים התרשמה שהעותרת אכן הוכיחה את זהותה האריתריאית, נערך לעותרת שימוע נוסף (בחודש אוגוסט 2009). גם בשימוע זה עלה שהעותרת דוברת אמהרית בלבד והיא לא ידעה להשיב על שאלות על אריתריאה. היא גם לא הציגה מסמכים להוכחת זהותה, למרות שאמרה בחודש מאי 2009, שאמה תשלח לה את המסמכים. העותרת נתנה תשובות סותרות בראיון שימוע זה, לשאלה מתי הייתה בקשר עם אמה. היא אף עזבה את החדר באמצע הראיון. צוין בהחלטת הוועדה המייעצת, כי התרשמותו של מתרגם הראיון - הדובר את שתי השפות (אמהרית וטיגרית) - הייתה שהשפה האמהרית היא ברמת שפת-אם ואילו רמת השפה הטיגרית היא בסיסית ביותר וניתן לשער שלמדה אותה במהלך שהותה במשמורת.
9. הוועדה המייעצת עמדה עוד על כך, שנציבות האו"ם לפליטים ערכה ראיון נוסף לעותרת בחודש ינואר 2010. אלא שצוין בהתייחס לראיון זה, כי במהלכו השיבה העותרת בחיוב לשאלה אם עזבה את
אתיופיה בהיותה בת 14 (ולא עזבה את אריתריאה, כטענתה). עוד צוין, כי הגם שהעותרת זיהתה תמונות שצולמו באריתריאה באותו הראיון וגם את מילות ההמנון האריתיראי ידעה באופן חלקי, הרי שיש לראות בידע זה תוצר של הליך למידה של העותרת במהלך שהותה במשמורת, וזאת בהמשך לדבריה בשימוע הנזכר מחודש נובמבר 2008, לפיהם היא "לומדת מאנשים באגף". הוועדה המייעצת סיכמה החלטה זו, בכך שהעותרת לא הציגה מסמכים שיש בהם לתמוך בטענתה כי היא נתינת אריתריאה ולא ידעה להשיב בתחילה על שאלות בסיסיות בנוגע לאריתריאה, ולכן "לא ניתן לאפשר למבקשת [העותרת] ליהנות מהספק בדבר נתינותה".
סבירות עמדת המשיבים
10. הארכנו בפירוט אודות נימוקיה של הוועדה המייעצת, שעיקריהם גם מצאו ביטוי בכתב התשובה שהוגש, כדי להסביר את מסקנתנו לפיה דין העתירה להידחות. זאת, שכן לא עלה בידי העותרת להצביע על אי-סבירות או פגם המצדיק התערבות בהחלטת המשיבים בעניינה. אכן, אין חולק כי שאלת נתינותה של העותרת - כשאלת הנתינות של כל מבקש הכרה כפליט לפי האמנה - היא שאלה מקדמית חשובה, המצריכה בירור ועיון בכל מקרה ומקרה (ראו והשוו,Handbook on Procedures and Criteria for Determining Refugee Status (1992 ed.) 21-22; James Hathaway, The Law of Refugee Status 55-56 (1991)). עניין זיהויה של העותרת כאזרחית אריתריאית אם לאו, זכה אפוא, בצדק, לבירור מעמיק מטעם המשיבים. מעיון במסמכים הרבים שצורפו לעתירה עולה, כי אכן לאורך ההליכים השונים בעניינה של העותרת, היה קיים ספק בשאלה אם היא אזרחית אריתריאית אם לאו, והכל כאשר אין חולק שהעותרת לא הציגה כל מסמך המעיד על גרסתה, לפיה היא אריתריאית. נציג משרד המשפטים אף ציין, בפרוטוקול הוועדה המייעצת לענייני פליטים מיום 3.11.2009 (ע/20), ש"אם היא בסופו אכן אריתריאית, נושא זה יציק לכולנו".
11. אלא שבנסיבות המקרה, מקובלת עליי עמדת המשיבים, לפיה אין המדובר בספק ממנו יש ליהנות את העותרת, אלא בקיום תשתית ראייתית מספקת לסבירות עמדת המשיבים, לפיה העותרת אינה אזרחית אריתריאית, כפי טענתה. אפרט:
הראיונות שנערכו לעותרת ומשמעותם
12. בפרוטוקול שנערך עם כניסתה של העותרת לארץ ביום 29.10.2008 (במתקן קציעות), אמרה העותרת אמנם שהיא מאריתריאה, אך הוסיפה - "באתי לישראל לעבוד, אני ממשפחה ענייה". צוין בפרוטוקול זה שהעותרת לא ידעה את שם עיר הבירה של אריתריאה ולא ידעה את סוג המטבע בו נעשה שימוש. צוין עוד, שהעותרת דוברת אנגלית טובה (ע/1). בפרוטוקול הדיון של בית הדין למשמורת מיום 2.11.2008, העותרת אכן ידעה תשובות לשאלות בנוגע לאריתריאה, אולם הוסיפה הסבר לכך ש"אני לא ידעתי אז שאלתי באגף והסבירו לי". צוין, שהראיון נערך באנגלית, וזאת בהמשך גם להסבר שהעותרת סיפקה על ידיעותיה את השפה האנגלית - כפועל יוצא של לימודים בבית הספר. בהחלטת בית הדין צוין, שהמוחזקת אינה דוברת אמת לעניין הלאום שלה וכי היא הודרכה על-ידי חברותיה במתקן לשנות את דבריה (ע/3). ראיון שנערך לעותרת בבית הדין למשמורת ביום 29.7.2009, התקיים בשפה האמהרית ולא בשפה הטיגרית. בשימוע שנערך לעותרת בחודש אוגוסט 2009, הועמדה העותרת על כך שהיא אמרה שהיא תפנה לאמה על מנת שזו תשלח לה תעודת זהות. העותרת נשאלה באופן ספציפי אם במהלך שלושת החודשים שחלפו מאז הודיעה שזו כוונתה - עשתה דבר בנדון, ותשובתה הייתה בשלילה (עמ' 4-3). המתורגמנית שנכחה בשימוע, ציינה (כך נרשם), ש"הנתינה יודעת מספר מילים בטיגרית, אינה יודעת לדבר ולנהל שיחה נורמלית ונראית כמתלמדת של השפה". עוד נרשם, שמשנשאלה העותרת שאלות על אריתריאה, היא התנהלה תוך שהיא "נתקעה, בוהה בקירות" ו"אינה מוצאת תשובות נוספות" (שם).
13. זאת ועוד, בפרוטוקול שימוע שנערך על-ידי משרד הפנים (17.11.2009, ע/21), מתועד ראיון שהתקיים בתחילה בשפה הטיגרית עם העותרת. לאחר שאלות על שמה של העותרת, גילה, מקום לידתה, השפות שהיא דוברת והשנים בהן למדה בבית הספר, כמו גם גיל עזיבתה לסודן, נשאלה העותרת על הסיבה לעזיבת אריתריאה. התשובה שנרשמה בפרוטוקול היא "המבקשת עונה מספר מילים לא ברורות בטיגרית והמתורגמן לא הבין את המבקשת, לכן שאלה את השאלה הבאה באמהרית". שאלות נוספות שנשאלו לאחר מכן היו באמהרית. משנשאלה העותרת מדוע היא מנהלת את השיחה באמהרית, היא הסבירה שהיא "לא זוכרת טיגרית" ושהיא דיברה אמהרית וזו השפה שהיא טובה בה. משעומתה העותרת בראיון עם תשובותיה השונות לגבי מועד הקשר האחרון שהיה לה עם אמה, נרשם בפרוטוקול "אני רוצה ללכת, נמאס לי. המבקשת קמה ... ויצאה מהחדר".
14. לבסוף, בחוות-דעת נוספת של משרד הפנים (מתאריך לא ידוע, ע/22), נרשם שרמת השפה הטיגרית של המבקשת היא בסיסית ביותר ו"ניתן לשער שבמהלך זמן שהותה במשמורת, היא למדה לשוחח בטיגרית עילגת". צוין עוד, שבהמשך להצהרת העותרת לפיה למדה אנגלית בבית הספר באריתריאה, הרי שלא יעלה על הדעת שהיא אינה יודעת טיגרית משעה שהשפה המדוברת בבית הספר באריתריאה היא טיגרית. צוינה שוב העובדה, שבשימועים הראשונים שנערכו לעותרת היא לא ידעה ידע בסיסי אודות אריתריאה. בה בעת, היא ידעה את השפה האמהרית - ידיעה האופיינית לאזרחי אתיופיה. מסקנת הדו"ח הייתה, שהעותרת היא אזרחית אתיופיה.